שקית גניזה שנשארה על המדרכה ליד מתקן מלא, ביום שישי אחר הצהריים, עם רוח מהים. עד מוצ"ש הדפים מפוזרים בין החניות. ראינו את זה בחיפה יותר מפעם אחת, ובכל פעם זה אותו סיפור: מישהו התכוון לעשות דבר טוב, ופשוט לא ידע מה עושים כשהמתקן פקוק.
אנחנו ביצאת צדיק מוכרים תפילין, מזוזות וטליתות, אבל חלק גדול מהשיחות בוואטסאפ הוא בכלל לא על קנייה. זה על סוף החיים של הפריט. "החלפנו מזוזה, מה עושים עם הקלף הישן?" "הרצועות של התפילין נסדקו, לזרוק?" "יש לי ארגז עלוני שבת משנתיים, זה חייב גניזה?"
אז ריכזנו כאן את התשובות. פרקטי, בגובה העיניים, בלי להפוך את זה לשיעור בהלכות ספרי קודש.

במאמר זה
- ההבדל בין חובה גמורה של גניזה לבין מנהג הידור בלבד
- מדרג הקדושה, ממש מכתבי סת"ם ועד תשמישי מצווה
- שלבי הגניזה בפועל, מהמיון בבית ועד המסירה למתקן
- מה עושים בנפרד עם מזוזה, תפילין, טלית וספרים ישנים
- הטעויות הנפוצות שכדאי להימנע מהן בזמן גניזה
- מתי שווה לבדוק אצל סופר או מגיה לפני שגונזים דבר
תוכן העניינים
- מה זה גניזה, ולמה בכלל לא זורקים?
- חובה גמורה או הידור? ההבחנה שחוסכת ויכוחים
- מדרג הקדושה ואופן הסילוק
- איך גונזים בפועל, שלב אחר שלב
- מה כן ומה לא נכנס למתקן
- מה שייך לגניזה? טבלת החלטה מהירה
- ספרים בלויים בבית: לזרוק, למחזר או לגנוז?
- עלוני שבת, סיכומים ודפי עבודה של הילדים
- דפים עם שם ה' וציטוטי פסוקים
- מזוזה ישנה: הקלף והבית זה שני סיפורים
- תפילין פסולות, רצועות ובתים
- טלית וציצית ישנות: כאן מפתיעים
- תשמישי קדושה מול תשמישי מצווה, בלי בלבול
- עטיפות, ניילונים ושקיות של ספרים
- למחזר במקום לגנוז? למה זה רעיון גרוע
- המתקן מלא. עכשיו מה?
- לקבור לבד בגינה? עדיף שלא
- תרשים החלטה, שלושים שניות
- מה זה עושה לבית ביום-יום
- שש טעויות שחוזרות שוב ושוב
מוצרים נבחרים
מה זה גניזה, ולמה בכלל לא זורקים?
גניזה היא הליך של הסתרה וקבורה מכובדת של כתבי קודש וחפצים קדושים שיצאו מכלל שימוש. במקום להשליך אותם, אוספים אותם, מעבירים לנקודת איסוף מוסמכת, ובסופו של תהליך הם נקברים בקרקע בבית עלמין.
הבסיס לזה פשוט. יש איסור למחוק שמות קודש, ויש חובה כללית לא לבזות דברי תורה. השלכה לפח, ובוודאי ערבוב עם שאריות אוכל, נחשבת ביזיון ישיר. בהלכות ספרי קודש וכבודם מנוסח העניין בחדות: כתבי קודש שבלו טעונים גניזה, ואסור להשחית אותם או להשליכם כדבר של מה בכך. מי שרוצה לראות את הניסוח המקורי יכול לעיין בסימן קס"ו בהלכות ספרי קודש.
מבחינתנו זו המשך ישיר של אותה עבודה. מי שקונה תפילין ומקפיד על ריבוע מדויק וכתיבה כהלכה, לא יזרוק את הרצועות הבלויות לפח המטבח. זה אותו כבוד, בקצה השני של הדרך.
חובה גמורה או הידור? ההבחנה שחוסכת ויכוחים
לא כל מה שנכנס למתקן הגניזה חייב להיות שם מן הדין. וזה בסדר גמור, אבל כדאי לדעת מה במה.
חובה גמורה: ספרי תורה, קלפי מזוזות, פרשיות תפילין, וספרי קודש מודפסים שבלו. גם תשמישי קדושה מובהקים, כמו תיק תפילין או מעיל של ספר תורה.
מנהג והידור: דפי לימוד, עלונים, מחברות של הילדים מהחיידר, עטיפות ניילון של ספרים. כאן יש מרחב, ורבים מחמירים לגנוז כדי לא להיכנס לספקות.
הכלל שאנחנו אומרים ללקוחות: כשיש שמות קודש בכתיב מלא, או ציטוט פסוקים מובהק, לא מתלבטים. גונזים. כשמדובר בחומר שיווקי עם משפט אחד מחז"ל, זה כבר דיון אחר. ההבחנה בין דרגות הקדושה מפורטת היטב בפניני הלכה, כללי תשמישי קדושה ותשמישי מצווה, וכדאי לקרוא שם לפני שמחליטים לבד.
מדרג הקדושה ואופן הסילוק
ככה זה נראה כשמסדרים את זה מלמעלה למטה:
[ כתבי סת"ם (מזוזה/תפילין/ספר תורה) ] ---> קדושה חמורה ---> גניזה מוקפדת, אריזה כפולה
│
[ ספרי קודש מודפסים (סידור/חומש) ] ---> קדושה בדפוס ---> גניזה במתקן ייעודי
│
[ תשמישי קדושה (תיק תפילין/בית מזוזה) ] ---> תשמיש קדושה ---> גניזה במתקן
│
[ תשמישי מצווה (ציצית/לולב/סוכה) ] ---> תשמיש מצווה ---> אריזה מכובדת בשקית / לפח
שימו לב לשורה התחתונה. היא זו שמפילה את רוב האנשים, כי טלית וציצית נראות "קדושות" ובפועל הדין שלהן שונה לגמרי.
איך גונזים בפועל, שלב אחר שלב

ארבעת השלבים בדרך מהמגירה בבית ועד מתקן הגניזה
אין כאן טקס. יש סדר עבודה.
שלב ראשון, מיון. פורשים על השולחן את כל מה שנאסף. מפרידים בין שלוש קבוצות: סת"ם (קלפים, פרשיות), ספרים ודפים, ותשמישים (תיקים, כיסויים, בתי מזוזה).
שלב שני, ניקוי. מוציאים סיכות שדכן, קליפסים, שאריות דבק. אם יש דף עם כתם שמן, עוטפים אותו בנפרד כדי שלא יכתים את השאר.
שלב שלישי, אריזה. שקית חדשה ונקייה, לא שקית סופר משומשת עם שאריות. קלפים ופרשיות עוטפים קודם בבד או בניילון נקי, ורק אחר כך מכניסים לשקית הכללית. קרטון סגור עובד מעולה לכמויות גדולות.
שלב רביעי, מסירה. מתקן גניזה עירוני, בית כנסת שיש בו נקודת איסוף, או המועצה הדתית המקומית. לא משאירים בכניסה. מכניסים פנימה.
ולפני שגונזים משהו: לפני שמחליטים לגנוז תשמישי קדושה שזקוקים לרענון או בדיקה, מומלץ לבדוק את המגוון והשירותים המקצועיים של תשמישי קדושה באתר יצאת צדיק, כדי לוודא אם הפריט אכן יצא מכלל שימוש. הרבה פעמים מגיע אלינו לחנות בעליה השניה 14 בחיפה תיק תפילין "הרוס" שצריך תפר אחד, או קלף מזוזה שנראה דהוי ובפועל כשר לחלוטין.
צ'ק-ליסט לפני שיוצאים מהבית
שקית סגורה וקשורה, לא פתוחה. חפצים חדים או מתכתיים מופרדים ועטופים. אין נוזלים, אין שאריות מזון, אין לכלוך אורגני. בדקתם שהמתקן אכן פנוי ולא גדוש עד הסוף. ואם אתם בספק לגבי פריט מסוים, השארתם אותו בבית לשאלה במקום להכניס "ליתר ביטחון".
מה כן ומה לא נכנס למתקן
כן: סידורים, מחזורים, חומשים, תהילים, ספרי הלכה ומוסר שבלו. קלפי מזוזות ופרשיות תפילין פסולות. דפי לימוד תורה, גם מודפסים. תיקי תפילין וכיסויי טלית שנקרעו.
לא: אשפה ביתית, בשום צורה. קבלות וחשבוניות. עיתונים חילוניים שאין בהם דברי תורה. אריזות ניילון סתמיות וקרטוני משלוח. זכוכיות שבורות, מסמרים ומברגים חשופים.
הנקודה האחרונה חמורה יותר ממה שהיא נשמעת. מי שמפנה את המתקנים עובד בידיים, ולעיתים מוציא שקיות תוך כדי דחיסה. מסמר בולט מתוך בית מזוזה שנשלף מהקיר יכול לגמור בתפר במיון. ההנחיות העירוניות לתושבים בנושא גניזה מפרטות בדיוק את זה, כולל התייחסות לדפי עבודה ולמחברות, ושווה לעבור עליהן פעם אחת.
מה שייך לגניזה? טבלת החלטה מהירה
| סוג הפריט | סיווג הלכתי | טעון גניזה? | אריזה וטיפול |
|---|---|---|---|
| קלף מזוזה / פרשיות תפילין | כתבי סת"ם | חובה גמורה | עטיפה בבד או ניילון נקי, ואז שקית סגורה |
| סידור, חומש, תהילים בלוי | ספר קודש מודפס | כן | שקית סגורה, בלי לקרוע דפים |
| תיק תפילין / מעיל ספר תורה | תשמיש קדושה | כן | הסרת אבזמים חדים, שקית נפרדת |
| עלון שבת / דף שיעור | דברי תורה זמניים | מנהג רווח לגנוז | בדיקה אם יש שמות קודש, ואז שקית |
| בית מזוזה עם פסוק או שם | תשמיש קדושה | כן | לעטוף, להוציא מסמרים |
| בית מזוזה חלק (פלסטיק/אלומיניום) | לרוב תשמיש מצווה | לא מן הדין | עטיפה מכובדת, ולא לפח פתוח |
| טלית וציצית שנפסלו | תשמיש מצווה | לא, עטוף בלבד | שקית נפרדת, יש שגונזים את החוטים |
| שקית נשיאה / קרטון משלוח | חולין | לא | מחזור או אשפה רגילה |
ספרים בלויים בבית: לזרוק, למחזר או לגנוז?
לזרוק, לא. אף פעם. גם לא חומש בן ארבעים שנה שהכריכה שלו התפרקה לחלוטין.
אבל לפני שאתם מכניסים אותו לשק, עצרו רגע. הרבה ספרים שמגיעים לגניזה עדיין ראויים ללימוד. סידור עם כריכה רופפת ודפים שלמים הוא סידור שימושי לגמרי, ובתי כנסת קטנים, בתי אבות ומדרשיות ישמחו לקבל אותו. יש גם כורכים שיקשרו מחדש חומש טוב בעשרות שקלים בודדים, וזה עדיף על קבורה.
מתי כן גונזים? כשהדפים מתפוררים בין האצבעות. כשחסרים דפים שלמים באמצע והלימוד בו נעשה מגושם ומכובד פחות. כשעובש או רטיבות עשו את שלהם. במקרים כאלה הגניזה היא הכיבוד, לא הכישלון.
עלוני שבת, סיכומים ודפי עבודה של הילדים

עלוני שבת ודפי לימוד, לא כל דף דינו זהה
הקטגוריה הזאת מייצרת את רוב ההתלבטויות, במיוחד בערב פסח כשמרוקנים מגירות.
שלוש שאלות שמכריעות כמעט כל מקרה. האם מופיע שם ה' בכתיב מלא? האם יש ציטוט פסוק שלם, ולא רק רמז או מחצית פסוק? האם הדף נועד לשימוש חד פעמי או שנשמר ללמידה?
עלון שבת ממוצע כולל דברי תורה על הפרשה, לעיתים עם פסוקים מלאים ושמות קודש. המנהג הרווח בציבור הוא לגנוז אותו, ולא בכדי. בתשובה בעניין גניזת עלונים מודגשת בעיקר הזהירות מפני מחיקה או גריסה של שמות קודש, וזה בדיוק מה שקורה בפח נייר רגיל.
דף עבודה של ילד בגן חובה עם ציור של יונה והמילה "בראשית"? אין שם, אין פסוק שלם. אפשר להקל. אבל מחברת חומש של כיתה ב', עם פסוקים מועתקים ביד ושמות קודש, נכנסת לשק.
כלל האצבע הביתי
פסוק שלם או שם ה' בכתיב מלא, גונזים ולא מתלבטים. תוכן תורני משמעותי בלי שמות, נוטים להחמיר ולגנוז. ספק אמיתי שלא נפתר בשלושים שניות, שואלים רב או מכניסים לגניזה. הפסד של שקית אחת בשק זול יותר מאי נעימות.
דפים עם שם ה' וציטוטי פסוקים
יש שבעה שמות שאינם נמחקים, וכל דף שמכיל אותם בכתיב מלא הוא דף שאסור לקרוע, למחוק או להשליך. זו לא הידור. זה איסור.
בגלל זה נוהגים בכתיבה יומיומית לכתוב ה' או השם במקום את השם המפורש. מי שמכין דף מקורות לשיעור יכול לחסוך לעצמו ולכל המשתתפים את השאלה, פשוט בבחירת הכתיב.
שמות בלועזית, כמו God או Lord, לפי רוב הפוסקים אינם באותה דרגה ואינם בכלל השמות שאינם נמחקים. עם זאת, יחס מכבד נדרש גם שם, ולא זורקים אותם לפח באופן מזלזל.
ומה עם הזמנות לחתונה? הזמנה שכתוב עליה "קול ששון וקול שמחה" עם פסוק מלא, או "בעזרת ה'" בראש הדף, לא הולכת למחזור. אותו דבר לגבי מדבקות "שיויתי", תמונות של פסוקים לקיר, וברכת הבית שדהתה. גונזים.
מזוזה ישנה: הקלף והבית זה שני סיפורים
זו הטעות הכי נפוצה שאנחנו רואים. אנשים שולפים מזוזה מהמשקוף וזורקים את הכל ביחד, או לפח או לגניזה, בלי להפריד.
הקלף. כתב סת"ם, קדושה חמורה. עוטפים בבד או בניילון נקי, ואז מכניסים לשקית ולמתקן. לא מגלגלים בכוח, לא מקפלים לארבע, לא משאירים בכיס עד יום ראשון.
הבית. תלוי במה שכתוב עליו. בית מזוזה שיש עליו שם קודש או פסוק נחשב תשמיש קדושה וטעון גניזה. בית פלסטיק חלק עם האות ש' בלבד הוא בדרך כלל תשמיש מצווה, ואינו חייב גניזה מן הדין. בשאלה על נרתיקי מזוזה והאם הם טעונים גניזה העניין מוסבר לפרטים.
ולפני הכל: אל תניחו שהקלף פסול. מגיה מוסמך בודק ואומר. היו לנו לא מעט מקרים של לקוחות שהגיעו עם ארבע מזוזות "פסולות" לגניזה, ואחרי בדיקה התברר ששלוש כשרות ורק אחת נפגעה מרטיבות. קלף מזוזה מהודר עולה מאות שקלים, ובדיקה עולה שבריר מזה. אנחנו נותנים את השירות הזה בחנות, ואפשר לתאם בוואטסאפ 077-327-7010 גם מחוץ לשעות הפעילות.
תפילין פסולות, רצועות ובתים
פרשיות, בתים ורצועות של תפילין נחשבים תשמישי קדושה מובהקים. במשנה ברורה מובא הדין הזה בהקשר של תיקים ורצועות, וניתן לעיין בזה במשנה ברורה סימן קנ"ד.
אל תפרקו את התפילין בבית. הפרשיות תפורות בתוך הבתים בגידים, והוצאה לא מקצועית יכולה לקרוע את הקלף ולפזר חלקים. מוסרים את התפילין שלמות לסופר או למגיה, והוא יטפל בהפרדה ובגניזה.
רצועות בלויות אורזים בנפרד. מגלגלים אותן בגליל אחד, קושרים בחוט או בגומייה, ורק אז לשקית. רצועה שנשארת פרוסה נסבכת בשאר התכולה ונקרעת בפינוי. אם יש אבזם מתכת, עוטפים אותו בנייר ואז בשקית קטנה, לפי אותו היגיון של ההנחיות בעניין רצועות תפילין בלויות.
נקודה שכדאי לדעת: לא כל תפילין שנפסלו הן אבודות. רצועות מתחלפות, בתים נצבעים מחדש, פרשיות דהויות לפעמים ניתנות לתיקון בידי סופר. תפילין מהודרין עם בתים בגובה 36 מ"מ, עור אחד, ריבוע מדויק וכתיבה בדיו גוש, הם השקעה שכדאי לתחזק ולא לגנוז בפזיזות.
טלית וציצית ישנות: כאן מפתיעים

טלית וציצית מוגדרות תשמישי מצווה, לא תשמישי קדושה
טלית וציצית מוגדרות תשמישי מצווה, לא תשמישי קדושה. משמעות הדבר שמן הדין הן אינן טעונות גניזה כלל.
אבל, ויש אבל גדול, אסור להשליך אותן בדרך ביזיון. זה אומר: לא לפח המטבח בין קליפות, לא לשק אשפה פתוח. המנהג הנכון הוא לעטוף את הטלית או את חוטי הציצית בשקית נפרדת ונקייה, ולהשליך כך. יש שנוהגים לגנוז את החוטים עצמם, ויש שקושרים אותם לספר או משתמשים בהם כסימנייה בסידור, כדי שלא יבואו לזלזול.
אנחנו רואים אנשים מכניסים טליתות שלמות לשק הגניזה, וזה מיותר. טלית צמר בגודל 60/70 שדהתה אך שלמה, אפשר להעביר לבית כנסת שיש בו טליתות לאורחים. עיקרון תשמישי מצווה מבואר גם בבירור בעניין תשמישי מצווה וגניזה.
תשמישי קדושה מול תשמישי מצווה, בלי בלבול
תשמיש קדושה הוא חפץ שמשמש ישירות את הקדושה עצמה. תיק תפילין, מעיל ספר תורה, בית מזוזה, ארון קודש, כיסוי לספר קודש. הקדושה "עוברת" אליו מהתשמיש שהוא נושא, ולכן כשהוא בלה הוא טעון גניזה.
תשמיש מצווה הוא חפץ שבאמצעותו מקיימים מצווה, אך אין בו שמות קודש ואינו נושא כתבי קודש. סוכה, לולב, שופר, טלית, נר חנוכה. אינו טעון גניזה מן הדין, ודורש סילוק מכובד בלבד.
דוגמאות מהבית ומבית הכנסת
| הפריט | קדושה או מצווה? | מה עושים כשהוא בלה |
|---|---|---|
| תיק תפילין קטיפה שנקרע | תשמיש קדושה | גניזה |
| כיסוי טלית מרוקם | לרוב תשמיש קדושה | גניזה |
| שופר סדוק | תשמיש מצווה | עטיפה מכובדת, לא לגניזה |
| ענפי סכך יבשים | תשמיש מצווה | סילוק מכובד |
| פרוכת ישנה | תשמיש קדושה | גניזה |
| חנוכייה שנשברה | תשמיש מצווה | לא לגניזה |
עטיפות, ניילונים ושקיות של ספרים
כאן נכנס מושג שנשמע מסובך ובפועל הוא הגיוני: תשמיש דתשמיש, כלומר משמש של משמש קדושה.
עטיפת ניילון או כריכה שנעשתה כדי להגן על ספר הקודש ולנאותו לאורך זמן, יש שנוהגים לגנוז. היא נעשתה למען הספר וייעודה קבוע. לעומת זה, שקית ניילון פשוטה ששימשה לנשיאה, או שקית מהחנות שבה הגיע החומש, אינה טעונה גניזה וניתן להשליכה. ההבחנה הזאת מפורטת בהלכה ט בפניני הלכה, בעניין תשמיש דתשמיש קדושה.
כלל אצבע פשוט: אם קניתם את העטיפה במיוחד בשביל הספר והיא נשארה עליו שנים, גנזו. אם היא הייתה בדרך אמצעי הובלה, לא צריך.
למחזר במקום לגנוז? למה זה רעיון גרוע
ההיגיון נשמע בסדר. נייר זה נייר, מחזור זה שימוש חוזר, מה הבעיה.
הבעיה היא מה יוצא בצד השני. נייר שנכנס לזרם מחזור כללי יכול לחזור כנייר טואלט, כמגבוני מטבח או כאריזה לפח. שם קודש שהופך לנייר טואלט הוא ביזיון בדרגה גבוהה בהרבה מדף שנשכח במגירה.
לכן: דפים המיועדים לגניזה לא נכנסים לפחי המחזור הכתומים או לקרטוניות הכחולות ברחוב, גם לא "רק העלונים". מפרידים בבית. שק אחד לגניזה, וזרם המחזור נשאר לקרטונים ולעיתונים שאין בהם דברי תורה.
המתקן מלא. עכשיו מה?

שקית גניזה סגורה, גם כשהמתקן גדוש
לפני פסח, לפני ראש השנה, ובכל יום ניקיון קהילתי, המתקנים מתמלאים בתוך שעות. וזה בדיוק הרגע שבו נעשות הטעויות הגדולות.
אסור להשאיר את השקית על הרצפה ליד המתקן. לא "לחצי שעה", לא "עד שיבואו לפנות". רוח קורעת את השקית, גשם ממיס את הדפים, חתולים מפזרים, ובמקרה הגרוע שירות עירוני אוסף את זה כאשפה. השארתם שקית סגורה והתוצאה היא פסוקים על האספלט.
מה כן עושים. לוקחים את השקית חזרה הביתה ומאחסנים אותה במקום מכובד: ארון גבוה, ארגז סגור, לא על הרצפה ולא בחדר אמבטיה. מחפשים מתקן אחר, ובחיפה ובקריות יש מספר לא קטן של נקודות איסוף בבתי כנסת. ואם זה חוזר על עצמו, שווה טלפון למועצה הדתית המקומית ולבקש הגדלת תדירות פינוי. המועצות הדתיות מפעילות ומפקחות על המתקנים האלה בפועל, כפי שרואים למשל בדף הגניזה של המועצה הדתית ראש פינה, וזה בסמכותן.
לקבור לבד בגינה? עדיף שלא
שאלה שמגיעה בעיקר ממי שגר בבית פרטי. "יש לי חצר, אחפור חצי מטר, אקבור, סיימנו."
בפועל זה נכשל. חצי מטר זה לא עומק שמגן על הכתבים, ובחורף הראשון הרטיבות עושה את שלה. השקיה קבועה מרקיבה את השקיות. ובעיקר, אתם לא יודעים מה יקרה שם בעוד חמש שנים, כשמישהו יחפור בור לעץ או יעביר צינור, ויעלה עם דפי סידור על הכף של המחפרון.
מערך הגניזה של המועצות הדתיות והארגונים המוסמכים מביא את הכתבים לקבורה בבית עלמין, בעומק הנכון, במקום שלא ייחפר. זה הפתרון, וזה גם למה כדאי לא להמציא פתרונות פרטיים.
תרשים החלטה, שלושים שניות
[ האם הפריט בלוי / אינו בשימוש? ]
│
▼
[ האם יש בו שמות קודש / סת"ם? ]
├── כן ──> [ שקית סגורה -> מתקן גניזה ]
└── לא ──> [ האם יש דברי תורה / פסוקים? ]
├── כן ──> [ לגנוז, או לפי הוראת רב ]
└── לא ──> [ האם זה תשמיש מצווה? ]
├── כן ──> [ עטיפה בשקית -> לפח ]
└── לא ──> [ מחזור / אשפה רגילה ]
מה זה עושה לבית ביום-יום
כבוד הקדושה נשמע כמו מושג גדול, ובפועל הוא מתבטא בקטנות.
ספר קודש לא מונח על הרצפה, ולא הופך למגבה לרגל השולחן. סידור לא נשאר על השיש ליד הכיור. וההרגל הטוב ביותר שראינו בבתים: קרטון או שקית ייעודית שכתוב עליהם "גניזה", בארון או במגירה גבוהה. כל דף שמתלבטים לגביו נכנס לשם באותו רגע, ופעם בכמה חודשים מרוקנים. זה חוסך את כל הדרמה של ערב פסח, וזה מלמד את הילדים בלי הרצאה אחת.
ילדים, אגב, קולטים את זה מהר. מספיק להראות פעם אחת שדף עם פסוק הולך לקרטון הגניזה ולא לפח, והם יעשו את זה בעצמם. אצלנו בחנות רואים ילדים בני שמונה שמסבירים לאבא מה נכנס ומה לא.
שש טעויות שחוזרות שוב ושוב
אחת. הכנסת בית מזוזה עם מסמרים בולטים, בלי עטיפה. פוגע בעובדי הפינוי.
שתיים. שקיות פתוחות. מתפזרות ברוח, ובמתקן דחוס נקרעות.
שלוש. ערבוב אשפה אורגנית, כי "זה היה באותה שקית". שאריות אוכל מרקיבות את הדפים ומזמינות מזיקים למתקן.
ארבע. החלטה עצמאית שקלף מזוזה או תפילין פסולים, בלי בדיקת מגיה. הפסד כספי של ממש.
חמש. השארת שקית ליד מתקן מלא.
שש. הכנסת קרטוני משלוח וניילונים סתמיים "כי היו סביב ספר". תופסים נפח, מרוקנים מתקנים במהירות, ופוגעים בכולם.
כלל הזהב לאריזה
אטום, מופרד, יבש. שקית קשורה ולא פתוחה. חדים בנפרד ועטופים. שום דבר רטוב, שום דבר שיכול להירטב בדרך.
מוצרים נוספים שכדאי להכיר
שאלות שמגיעות אלינו בוואטסאפ
סיכום קצר לפני שאתם קמים לסדר את המגירה
ממיינים לשלוש קבוצות. אורזים סגור ויבש. מפרידים חדים. בודקים לפני שפוסלים. לא משאירים ליד מתקן מלא, ולא מאלתרים קבורה בגינה.
ואם בדרך התברר שהתיק לא הרוס אלא צריך תפר, שהטלית עוד טובה לשנים, או שהגיע הזמן לתפילין מהודרין במקום אלה שבלו: אנחנו כאן. מבחר תפילין אשכנזי וספרדי בכל רמות ההידור, מזוזות, טליתות, כיפות וסטים לבר מצווה ולחתן, במחירים ישירים בלי תיווך של רשתות, עם משלוח לכל הארץ. תוכלו לעבור על תשמישי קדושה באתר יצאת צדיק, או פשוט לכתוב לנו ולשאול. הרבה פעמים שאלה אחת חוסכת גניזה מיותרת.
לכל תשמישי הקדושה







