ערכות לבר מצווה

בגיל שלוש עשרה שנה ויום אחד מתחייב כל איש מישראל במצוות. עד אז הוא ממקיים מצווות לא בגלל שמחויב בקיום המצוות אלא בתור תרגול וחינוך לזמן בו הוא יהיה מחויב.

לדוגמה: מי שנולד בכ’ באייר אז שלוש עשרה שנה אח"כ במוצאי כ' אייר הוא מתחיל להתחייב במצוות ומאז הוא נחשב כחלק מהציבור לכל דבר. יוצא אם כן  שהמצווה הראשונה שהוא מחויב בה היא מצות קריאת שמע של תפילת ערבית. ועם שחר אנו נפגשים במצווה מעשית מאד – הנחת תפילין.

במשנה במסכת אבות (פרק חמישי משנה כה) כתוב: "בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת". בר מצווה הינה הגדרה, המציינת את יום ההתחברות לקהל, לציבור, למניין, לחובת קיום המצוות וללקיחת אחריות אישית. שים לב אין אומרים ‘בעל מצוה’, אלא בר מצוה – בן מצוה. כקשר בין אב לבן שלעולם אין אפשרות לנתקו.

השמחה גדולה לא פחות משמחת הלידה. שהרי השקענו שלש עשרה שנים בגידולו של ‘השתיל הרך’ ועתה מתחילים לראות בעזרת ה’ לא רק פרחים, אלא גם סימני פירות. על עניין זה מתכנסים להודות לה’ שזיכנו בכך ולברך את ה’חתן’ שיזכה לעלות ולהמשיך בדרך הראויה לו לתפארת המשפחה ושאר הציבור.

אמרו חכמים (קידושין לא) "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". דווקא מי שמצווה ומקיים, נחשב יותר מזה שעושה ‘בהתנדבות’. לכאורה מי שלא מצווה ומקיים בהתנדבות צריך להיות עם מצווה גדולה יותר? באו חכמינו ואומרים שדווקא עדיף מי שמצווה ומקיים. אם זכינו להיות מצווים סימן שאנו ראויים לשליחות הזו. על כך שמחתנו. זה המקור לשמחה בחגיגת בר מצוה.

עיקר החגיגה היא עיצומו של היום בו אנו זוכים להגדרה הזו. זוהי שמחה של מצווה.

נהוג בישראל ששמחה של מצווה, מקבלת ביטוי בסעודה של מצווה. זוהי סעודת מצוה המוטלת על האב שזכה “להיפטר מעונשו של זה” וזוהי גם הברכה, שלפי חלק מעדות ישראל, נאמרת בלא שם ומלכות, על ידי האב בבר המצווה או בעליית החתן לתורה "ברוך שפטרני מעונשו של זה.

זהו אם כן, הרקע למסיבת בר מצווה. וכך מופיעה בגמרא (בבא קמא פז) אמירתו של רב יוסף שהיה עיוור (תרגום חופשי מארמית): אם יאמרו לי, שמי שאינו מצווה ועושה גדול יותר, אעשה סעודה גדולה לחכמים. מאחר ועיוור פטור מהמצוות וומקיימן במעמד של ‘מתנדב’, רוצה היה רב יוסף להיות במעמד של בר מצוה ואז לחגוג על שינוי מעמדו…

כדאי להעיר, שאיננו מוצאים מנהג כתוב מדורי דורות, המציין חובה או מנהג כלשהו, לקיים טקס “בר מצוה". על כל פנים, ניתן לקיים את סעודת המצווה והדרשה, גם בימים אחרי התאריך הקובע.

לעומת זאת, חשוב מאוד לקנות תפילין ראויות וכשרות.

אין כל חובה לערוך מסיבה בעלויות גבוהות ו/או לקחת הלוואות למטרה זו. ניתן לערוך כינוס משפחתי מצומצם, בסמוך לעלייה לתורה, בכיבוד קל ואמירת דברי ברכה ודרשה קצרה מפי החתן. כאן באתרנו תוכלו למצוא מגוון “דרשות בר מצוה".

מקובל שחתן בר המצווה ‘זוכה’ לעלייה לתורה. היכן ומתי? כפי שציינו קודם, אין הילד מצטרף למניין ונחשב כחלק מהציבור אלא החל ממוצאי היום שבו מלאו לו שלוש עשרה שנה (על פי התאריך העברי.

אחרי תאריך זה, ניתן לעלות לתורה באחד הימים, שבהם קוראים בתורה: ימי שני, חמישי או שבת. בשבת ניתן גם לקרוא הפטרה. כל זה בתיאום עם מישהו שינחה אתכם כיצד ומה עושים.